זה שבוע כזה שעוד רגע כבר נגמר בלי להרגיש ובלי להספיק משהו. הימים בעבודה עברו השבוע מהר, אם אפשר להתעלם ממחר. עבדתי על עדכון מצגת מעיקה עם גרפים וחישובים ובעוד היא פתוחה אצלי שלחתי לבוס שלי ולא הבנתי לאן נעלמו העדכונים שעשיתי. מעצבן. אחרי זה הוא קיבל את המצגת בפעם השניה ולא היה לו אף תיקון או הערה בונה וזה היה מאוד נחמד. הכנת מצגות לא כלולה בעבודה השוטפת שלי, רק לעיתים רחוקות.
אני די נהנית מזה, אולי מהצד היצירתי ואולי משינוי השגרה. עד היום אני זוכרת את סדנת הפאוור פוינט שקיבלנו בצבא.זה היה אחד הרגעים המהנים ביותר בשירות שלי. הכלי המרכזי שיצאתי איתו מהצבא הוא שימוש באופיס והתמקצעות בפריסל וסוליטייר. זה אמנם לא מה שהצבא ייעד לי בדיוק מלכתחילה אבל זה מה שיצא.
אני רציתי להיות פקמ"צית בחיל האוויר, הם שלחו אותי לקורס משעמם בממר"ם, כותבת לומדה, עם מדים ירוקים. זה לא הלך. יצאתי מזה. נכשלתי בבחינות. הגעתי לחיל האוויר. פקידה, אבל בחיל האוויר. ביחידה מיוחדת. שנה ותשע שמתוכם לפחות חודשיים עברו בקורס, טירונות, מעבר בין חילות... התרומה שלי למדינה מתאזנת עם התרומה שלה לי.
יום רביעי בערב. הערב הפנוי שלי. אחד משניים מדי שבוע. בדרך כלל אני עושה דברים מעניינים יותר, מחוץ לבית. היום כבר לא בא לי לצאת. אין הופעה מספיק שווה, לא בא לי סרט, לא בא לי כלום. עדכנתי את האייטיונס והאייפוד בעוד שירים ישראלים ותרגמתי אותם לאינגליש. ראיתי עוד פרק של נשות הטייסים. לא מוותרת על אף פרק, רצוי בשעת השידור בלייב. חיל האוויר. טייסים, טייסות, יפים יפות. כל כך לא קשור למציאות. נפלא.
גם על 'עונת החתונות' אני לא מוותרת. סדרת מופת. אבל אני כבר רואה את היום שאמצה את זה ויימאס לי.
הכל נמאס לי במוקדם או במאוחר. אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי אוכלת סלט בארומה. יוצא לי מהאזניים. משעמם נורא. גם סלט בהרכבה עצמית לא בא לי אפילו שכבר לפחות חודשיים לא עשיתי את זה. עכשיו אני אינטנסיבית עם רול סושי, משתדלת לגוון עם המילוי לפחות.
השבוע נשקלתי ואני שוב צריכה לחזור למשמעת שגרה. בגלל שאני מפגרת הייתי צריכה לאכול בשישבת גם קלאמרי מטוגן, גם שני מילקי נוגט, גם יותר מדי פתיתים וגם לטגן שניצלים ולאכול אותם. נמנעתי מאזני המן כמו שנמנעתי מסופגניות אבל אחרי השקילה כשראיתי שזה לא עזר, השלמתי פערים בצורה ממאיסה. ומאז יום ראשון בערב אני רק חושבת על מה אני יכולה לאכול וזה לא הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה