יש את הסצינה ההיא שאריק (אלי) חוזר הביתה בבוקר אל אשתו המנוכרת שאחרי זה ב'מסודרים' מאור כהן שיחזר בצורה כל-כך יפה וזו עכשיו הסצינה שרצה מאחורי ראשי. דלתות גם אני יודע לטרוק.
אחרי שסיימתי את העונה החמישית של האנטומיה של גריי כולל התוספות המיוחדות, מסיבת הפרק המאה, סצינות שנחתכו ופספוסים לא מצחיקים, לא בא לי לכבות את הדיוידי ולא בא לי סרט מדכא אז בחרתי במציצים בתור משהו קליל יותר. בתור רעש רקע בעיקר, לא כדי לצפות ממש.
אני צריכה לעשות כלים כי הכיור מלא. אני צריכה להתקשר לאחיין. יומולדת חמש עגול ויפה. אני צריכה לא לשתות כי היין התוסס יחד עם העייפות של מעט מדי שעות שינה לא ישפיע עליי לטובה.
אתמול הספקתי להיכנס לספריה אחרי העבודה ושדדתי עוד שלושה ספרים. ספרות נשית. היה עוד ספר שהזמנתי על המדף אבל דחיתי אותו כבר לפעם הבאה. יש לנו בבית כבר כמעט עשרה ספרי ספריה והמנוי הוא רק לשלושה. פשוט בגלל שאנחנו לקוחות מתמידים שמגיעים כל שבוע לפחות פעמיים, אנחנו מקבלים הטבות שכאלה.
בחרתי להתחיל עם "איך שרק תרצה אותי" כי פעם כשהיה לי יותר מדי זמן לשרוף ישבתי בצומת ספרים והתחלתי אותו והגעתי לעמוד מאה בערך. אבל מאז עברו יותר מדי חודשים ומלבד קווים כלליים אני לא זוכרת ממנו הרבה. אז התחלתי אותו מההתחלה ואני קוראת בכל רגע פנוי, במעלית, באוטובוס, בהפסקה, בתחנת האוטובוס.
יש לי ציפיה (אולי) לא ריאלית לסיים אותו לפני הסופשבוע אבל אם מחר אגיע מוקדם מדי להופעה של מר לב, יש מצב שאסיימו. אני לא צריכה יותר משעתיים. כן, אני הישגית ואובססיבית גם בעניין הזה. בשישבת אני רוצה לסיים ספר נוסף.
ובנוסף לכל הצרות, חידשתי את המנוי להארץ לארבעה חודשים לפחות כי היה מחיר טוב והבית שלנו הולך להתמלא שוב בהמון המון עיתונים, כמו בהתחלה. בדרך כלל חידוש המנוי להארץ ממלא אותי בשמחה רבה יותר, היום זה לא קרה. אולי זה כבר לא מלהיב אותי?
כיף "לראות" סרט שכל משפט בו הוא קאלט. 'פעם ראשונה בים? שנייה'. לא צריך לראות בשביל לדעת מה קורה שם.
אני לא מתכוונת ללכת ל'עליסה בארץ הפלאות'. אני מנסה לא לקנות את הדיסקים של ערן צור וחוה אלברשטיין. קניתי את הדיסק של טל כהן שלו ביום ראשון ועוד לא פתחתי אותו. הוא מחכה לי במשרד. מנויילן.
לאחרונה אני עובדת ללא רדיו ברקע. נראה לי שאני מזדקנת. מפריע לי שיש חרא מוזיקה ברקע ואני מעדיפה שקט על פני חיפוש תחנות מתמיד בכל פעם שיש שיר שאני לא אוהבת. אף פעם לא הייתי ככה.
אולי נדפקה לי החלוקת קשב. אולי אני מוציאה את כולה על העבודה וענייני הפרטיים באינטרנט שלא נשארים לי תאי מוח להתעסק גם עם בחירות מוסיקליות כדי ג'יי. אני עדיין גולשת מדי יום למוזיקה נטו לבדוק מה חדש ולהעמיד עצמי בפני אתגר גדול. אני קונה עכשיו הרבה פחות דיסקים וספרים. אני בקושי קונה בגדים. אני דוחה את הגיחה לעזריאלי בכל יום מחדש.
אני לא מוותרת על לאכול בחוץ בהפסקת הצהריים. אני נהנית מהיכולת של הגוף שלי לעכל סושי ללא בעיות כרגע.
אני לא מתגעגעת לאוכל של אמא שלי ולא מצליחה לחשוב על סיבות טובות לנסוע להורים מחרתיים. בחיים הנוכחיים שלי אני מוותרת על קינוחים בקלות, אבל לא על שוקולד יומיומי.
השכנה ממול דפקה על הדלת עכשיו. מסתבר שמי שגר איתה היה שותף ולא בנזוג והוא כבר לא שם. עכשיו יש לה שותפה. מה שהיא חיפשה היה מטען לנוקיה אבל אין לנו משהו מתאים. גם הטלפון השני שלה בדיוק התקלקל. היא ראתה שמונח פה דיסק 'האנטומיה' ומסתבר שידיד שלה שיחק בעונה הקודמת! וגם בספין אוף שבמקרה קניתי בדיוק עכשיו ועוד לא יצא לי לראות. השאלתי לה והיא נורא שמחה. אם אין לה טלפון, לפחות שיהיו לה קצת אנשים יפים על המסך.
הסרט הפסיק מעצמו בקטע של "בשישי לשישי..." הצעקני. אני חושבת שלראות עכשיו עוד פרק של 'נשות התיישים' יהיה אידיאלי, השאלה אם לפני או אחרי הכלים, או במקומם... נראה שאספיק גם וגם אז אתחיל מהחלק היותר כיפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה