אני כותבת עכשיו רק כי יש לי זמן ומזמן לא כתבתי פה ולא בגלל שיש לי משהו בוער לומר. זו אזהרה שכזו שזה שוב לא יהיה פוסט מעניין במיוחד אבל לא נורא, הנייר סובל הכל...
אחרי שסיימתי את "הצד השלישי של הסיפור" של מריאן קיז, עלמתי האירלנדית, החלטתי לקרוא גם את ספריה האחרים שתורגמו לעברית. כרגע אני קוראת את "סושי למתחילים" המתרחש בדבלין ומשתייך באופן מובהק לז'אנר ספרות הנשים. הוא לא מאוד רע אבל גם לא טוב. לפחות אין בו טעויות כתיב או דפוס. ועדיין מהדהדת המחשבה שהייתי יכולה לקרוא את זה לפחות באנגלית ומרוויחה מזה משהו אולי. אבל אני עצלה מדי בשביל לקרוא ספרים באנגלית אם אין מטרה ברורה מספיק לנגד עיני.
הייתי השבוע בפצ'ה קוצ'ה לראשונה בחיי ונהניתי מאוד. צילמתי המון (
התמונות כאן!!!) כדי ליהנות ממה שהציגו גם כשייגמר. למחרת, ביום חמישי הייתי בערב התרבותי המשעמם ביותר בחיי. שמו "כשאלתרמן נכנס ללשכה" והוא מיועד לעוה"ד של מחוז ת"א ומקורביהם. כחובבת שירת אלתרמן וכבעלת ניסיון בכמה וכמה הרצאות על ספרות ושירה, לא העליתי על דעתי שאפשר לפספס בצורה כזו. 2 דוברים מהלישכה שבירכו באריכות וציטטו את אלתרמן, אי אפשר שלא לצטט את "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא" אפילו אם הוא לא קשור לדבריך, המנחה השחקן אילי גורליצקי ששיחק בשלמה המלך ושלמי הסנדלר והכיר את אלתרמן באופן אישי, המשורר מירון איזקסון שהתברר כחובש כיפה והשופט ששימש כפצ"ר מנחם פינקלשטיין שאף הוא חובש כיפה.
ההפוגות המוזיקליות הנוראות היו של חבורת זמר חובבנית שזייפה באריכות את שיריו היפים של אלתרמן, 'מבלי להפריע' ושקיעה עירונית' על כל בתיהם בליווי קלידים של המנהל המוזיקלי שלהם.
לא יכולתי לצאת כי ישבתי רחוק מדי מהדלת וממש ניסיתי למצוא עניין בדבריהם. וזה בכלל לא היה קל. לא הייתי רחוקה מלשלוף את מספריי הקטנות ולגזור את כל הקצוות המפוצלים והסתפקתי רק בקריעת שערותיי ותלישתן בייאוש. לפני ההרצאה השלישית נמלטתי במהירות ונשמתי לרווחה יחד עם הרצון לצעוק - איזה ערב אבוד! לא מאמינה שוויתרתי על אביב גדג' ועל עמיר לב לטובת החרא הזה. באסה באסה באסה.
את שני הדברים הטובים שהערב הזה הציע, הכיבוד והביקור בתערוכה במוזיאון פספסתי כי הייתי חייבת לפגוש חברה שלא ראיתי חודשים ותמיד נראה לי טרם הפגישה שהיא שוב בהריון (3). היא לא מהאנשים שאומרים את זה בטלפון אואפילו בע"פ אלא נותנים לך להבין לבד. אבל היא לא בהריון והיא כן נוסעת לה מנהטן לשנה בעקבות בעלה. זה לא יבטיח לי מקום שינה כשאבקר שם אבל זה נותן לי סיבה טובה נוספת לבקר בתפוח הגדול תוך כמה חודשים.
השבוע אני מתכננת לא ללכת לאף הופעה, הצגה או כל עניין תרבותי אחר. נראה אם ההחלטה תחזיק מעמד במבחן המציאות. בחרתי את השבוע הזה כי נראה לי שאין אף הופעה ראויה ואני לא נאלצת לוותר על שום דבר שהייתי רוצה לראות. השבוע אלך לשני סרטים, זה התכנון. יש יותר משני סרטים מועמדים כך שאצטרך לבחור. אולי 'כלת הים', אולי 'הקונצרט'', אולי 'גרינברג'. השבוע הזה נראה כרגע ממש ארוך. פתאום שבוע ללא חופשים, חגים, תכניות, כרטיסים מוזמנים מראש למשהו.
אתמול נודע לי לשמחתי הרבה שסוף סוף הוציאו את 'חולה אהבה בשיכון ג' ' ב- DVD, יחד עם שאר סרטי שמי זרחין המוכשר. זה לא המארז
הזה. אני מתה על הסרט הזה ולא ראיתי אותו כבר חמש שנים לפחות. מקווה לא להתאכזב בצפייה החוזרת מקץ עשרים שנה כמעט. 17 שנים.
זהו להפעם.
