ברוך הבא - חוה אלברשטיין

באתר פטיפון ניתן להאזין לאלבום בשלמותו. כאן.

שישי

כוסית יין מוסקטו סלקטד יאנג שניה. פקק הברגה ולא שעם. אני אוהבת פקקי שעם אבל אחרי שראיתי באוסטרליה את העצים מהם מפיקים את השעם, אני לא מחרימה פקקי הברגה. למרות שהרבה יותר קשה לפתוח אותם. צריך להחזיק גבר בצמוד. היום הצלחתי לבד. שישי בערב חייבים לשתות. יש מצוה כזו.
לקחתי לשבת מהאוזן חלק מהעונה השישית של סיינפלד. ראיתי 2-3 פרקים והלכתי לישון. ישנתי כל אחה"צ והערב. עכשיו זמן לאינטרנט. אין לי פערים להשלים בסדרות הקבועות. אין לי כח לקרוא עיתון. נחמד לשמוע את שלום גד, הוא באמת מעולה, כבר מהאזנה ראשונה. לוקח לו שנה לרדת, אפילו שיש לי פס ממש רחב.
נראה לי שאנסה לא ללכת להופעות לפחות עד סוף החג. אני רוויה. אני רוצה לראות רק את רונה. גם לשמוע יכול להיות מספיק טוב.
עוד לא האזנתי לחדש של ערן צור! אני לא מאמינה על עצמי ולא יודעת למה בדיוק אני מחכה. עכשיו יכול היה להיות זמן ממש טוב בשביל לעשות את זה.
יש לי את החדש של קיצו. אותו פתחתי בלי שהיות מיותרות. הוא טוב. בהתחלה הם מזכירים לי את איטליז שלא מדברים אליי אבל אחרי זה הקו משתנה ואני יותר מתחברת אליו. שווה האזנה, בטח יהיה/יש בבאנדקאמפ.

אני מתפללת שיהיה מזג אוויר סגרירי גם מחר כדי שהפיקניק המשפחתי לא ייצא לפועל ויישאר בין ארבעה קירות. יותק רל לברוח כשנמאס כשזה פה קרוב. קצת מבאס לחשוב שכל היום יילך לי על משפחתיות אבל עם הצד של גיסי אנחנו יותר מאופקים, גם אם לא בהכרח נסבלים יותר. יש מתח באוויר. מנסים להיות מנומסים, קורקטיים, בלי פליטות פה טיפוסיות. פחות "אנחנו" וזה לא רע.

כמו תמיד אני אחראית על הסלט. הידעתם שקילו מלפפונים עולה היום 9.80 ש"ח? מטורף! לא מאמינה שאנחנו נותנים להם להירקב במקרר. גם העגבניות לא זולות, 6.80 ש"ח לקילו.

חידשתי את המנוי לאוזן כי יש מבצע לרגל החג. קניתי מתנות לילדים לימי ההולדת ולחג.

מבצעי היין לרגל החג בסופרים החלו כבר לפני שבועיים שלושה לפחות. הצטיידתי לפני שבועיים או פחות בארבעה והיום התברר לי שאני צריכה התחדשות והתחמשות כבר ביום ראשון. ארבעה במאה.

אני מקווה שאצליח למכור כמה מספריי המיותרים באמצעות האינטרנט. הזנתי כבר שבעים ספרים ועדיין לא קבלתי אף שיחה. יש עכשיו מבצע ספרי שירה באתר הספריה החדשה ושני קבצי שירי אבידן בחצי מחיר קורצים לי.

המחשב סיים להוריד את הדיסק. איזה כיף. אני נהנית ממנו ביותר. גם החדש של פוליקר לא רע בכלל אם כי טרם יצא לי להאזין לכולו ברצף. גם לחוה לא האזנתי עד סופו. בא לי לתת אותו לאבי כמתנת יומולדת כפי שכבר עשיתי בעבר. קשה לי להתאהב בשיריה החדשים. הכתיבה שלה לא מדברת אליי.

עכשיו אני מחכה שיגיע הדיסק החדש של דיויד ברוזה.

נורא באופנה עכשיו בבלוגים השונים להגריל מתנות לקוראים המגיבים. זה רעיון נורא טוב בשביל להוציא את המגיבים מהחורים. לי אין מגיבים כמעט בכלל. יש לי כרטיס זוגי לסרט "הנער משום מקום" בלב באמצע שבוע. אגריל אותו בין המגיבים! אז הנה, סיבה טובה להגיב. אבל בנקודה זו אני חייבת להיות כנה ואמיתית ולציין שראיתי את הסרט השבוע והוא ממש גרוע לדעתי ואני מצטערת שהלכתי לראותו למרות שלא הייתי יכולה להימנע מכך בשום מחיר. אם עניין החלוקה והתגובות יעבוד, אתחיל לחלק ספרים וכו'.

במשך כל הסרט חיכיתי שאמא שלו תידרס, שיקרה משהו מעניין. השחקנית שמשחקת אותה ממש מכוערת. הדמות של פול מזכירה יותר עכברון, ג'ון מועבר כערס מגעיל וגם חתיך מדי. אפילו הקטע של הפסקול דפוק בסרט הזה. אפילו ACROSS THE UNIVERSE מלפני שנתיים היה פחות גרוע.

הדבר הכי טוב בסרט - אורכו - פחות משעתיים וללא הפסקה. רע רע רע.

זהו. עוברת בחזרה לסיינפלד עד העייפות הגדולה שתפיל אותי ללילה עמוס חלומות כנראה.

שבת שלום ולילה טוב!

שלום גד - קוץ ברוח

האלבום החדש והמצויין של שלום גד עכשיו בבאנדקאמפ - רק עד סוף החג - הורדה חינם עכשיו!

קוץ ברוח

חולשה

בפוסט הקודם כתבתי שאני מנסה לא לקנות את החדשים של ערן צור וחוה אלברשטיין וכבר למחרת קניתי אותם וגם את פוליקר החדש. איזה כיף.
את הספר סיימתי ביום שישי ועברתי לספר הבא, 'פטיט אנגלז' של קתרין סנדרסון בהוצ' ידיעות אחרונות ואני ממש מרוצה ממנו. לא ציפיתי שיהיה כה מוצלח עבורי.

------------------אזהרת ספויילר------------
המספרת חולקת את סיפורה האישי כאנגליה שהיגרה לצרפת כי זה היה חלומה. היא משתקעת שם, מכירה בחור, יולדת לו ילדה ולמרות זאת לא הכל מושלם. הוא עובד המון שעות, היא מרגישה חדורית (=חד-הורית), פותחת בלוג, נהיית פופולרית, מכירה אנשים בזכות הבלוג וגם נסחפת לתוך רומן, באופן טבעי. רע לה עם זה והמצפון אוכל אותה וזהו. אני לא אספר מה הלאה כדי לא להרוס למי שירצה לקרוא ואני ממליצה לקרוא, בעיקר לבנות ולפרנקופילים. נורא עושה חשק לכתוב ספר.

השבוע אנסה להביא אוכל מהבית ולא לאכול בחוץ מדי יום. היום כבר אכלתי בחוץ.
השבוע ארשום כל מה שאוכל. (יותר ירקות)
השבוע אנסה ללכת לפחות הופעות.
השבוע אלך יותר ברגל ואשתה פחות יין.
השבוע אקרא גם את חלק א' של הארץ, לא רק את הגלריה, לפחות את הכותרות! אבל ממחר...

השנה לא אקנה בשמים!!!! המבצעים התמידיים והמשתנים על הבשמים, ולא רק לפני החגים, יחד עם הקרבה הגיאוגרפית לסופר פארם בו איני קונה איפור וקרמים, מאתגרים אותי.
 
ולא לחזור לשתות שוקו בשקיייייייית לעולם!!!

זהו להפעם. אלה היו החלטות לשנה החדשה שמתחילה בחודש ניסן ובעיקר לשבוע הקרוב.
הקבוצה נתבקשה להוריד קילו השבוע. אני רוצה לרדת קילו. אני יכולה לרדת קילו. רק לוותר על עוד כמה מרכיבים בתפריט כמו יין ושוקולד. יותר ירקות. למה עדיין אין ירקות בטעם יין ושוקולד?

Heartaches and Ashes

 
טל כהן שלו

מציצים

 
יש את הסצינה ההיא שאריק (אלי) חוזר הביתה בבוקר אל אשתו המנוכרת שאחרי זה ב'מסודרים' מאור כהן שיחזר בצורה כל-כך יפה וזו עכשיו הסצינה שרצה מאחורי ראשי. דלתות גם אני יודע לטרוק.

אחרי שסיימתי את העונה החמישית של האנטומיה של גריי כולל התוספות המיוחדות, מסיבת הפרק המאה, סצינות שנחתכו ופספוסים לא מצחיקים, לא בא לי לכבות את הדיוידי ולא בא לי סרט מדכא אז בחרתי במציצים בתור משהו קליל יותר. בתור רעש רקע בעיקר, לא כדי לצפות ממש.

אני צריכה לעשות כלים כי הכיור מלא. אני צריכה להתקשר לאחיין. יומולדת חמש עגול ויפה. אני צריכה לא לשתות כי היין התוסס יחד עם העייפות של מעט מדי שעות שינה לא ישפיע עליי לטובה.

אתמול הספקתי להיכנס לספריה אחרי העבודה ושדדתי עוד שלושה ספרים. ספרות נשית. היה עוד ספר שהזמנתי על המדף אבל דחיתי אותו כבר לפעם הבאה. יש לנו בבית כבר כמעט עשרה ספרי ספריה והמנוי הוא רק לשלושה. פשוט בגלל שאנחנו לקוחות מתמידים שמגיעים כל שבוע לפחות פעמיים, אנחנו מקבלים הטבות שכאלה.

בחרתי להתחיל עם "איך שרק תרצה אותי" כי פעם כשהיה לי יותר מדי זמן לשרוף ישבתי בצומת ספרים והתחלתי אותו והגעתי לעמוד מאה בערך. אבל מאז עברו יותר מדי חודשים ומלבד קווים כלליים אני לא זוכרת ממנו הרבה. אז התחלתי אותו מההתחלה ואני קוראת בכל רגע פנוי, במעלית, באוטובוס, בהפסקה, בתחנת האוטובוס.

יש לי ציפיה (אולי) לא ריאלית לסיים אותו לפני הסופשבוע אבל אם מחר אגיע מוקדם מדי להופעה של מר לב, יש מצב שאסיימו. אני לא צריכה יותר משעתיים. כן, אני הישגית ואובססיבית גם בעניין הזה. בשישבת אני רוצה לסיים ספר נוסף.

ובנוסף לכל הצרות, חידשתי את המנוי להארץ לארבעה חודשים לפחות כי היה מחיר טוב והבית שלנו הולך להתמלא שוב בהמון המון עיתונים, כמו בהתחלה. בדרך כלל חידוש המנוי להארץ ממלא אותי בשמחה רבה יותר, היום זה לא קרה. אולי זה כבר לא מלהיב אותי?

כיף "לראות" סרט שכל משפט בו הוא קאלט. 'פעם ראשונה בים? שנייה'. לא צריך לראות בשביל לדעת מה קורה שם.

אני לא מתכוונת ללכת ל'עליסה בארץ הפלאות'. אני מנסה לא לקנות את הדיסקים של ערן צור וחוה אלברשטיין. קניתי את הדיסק של טל כהן שלו ביום ראשון ועוד לא פתחתי אותו. הוא מחכה לי במשרד. מנויילן.

לאחרונה אני עובדת ללא רדיו ברקע. נראה לי שאני מזדקנת. מפריע לי שיש חרא מוזיקה ברקע ואני מעדיפה שקט על פני חיפוש תחנות מתמיד בכל פעם שיש שיר שאני לא אוהבת. אף פעם לא הייתי ככה.

אולי נדפקה לי החלוקת קשב. אולי אני מוציאה את כולה על העבודה וענייני הפרטיים באינטרנט שלא נשארים לי תאי מוח להתעסק גם עם בחירות מוסיקליות כדי ג'יי. אני עדיין גולשת מדי יום למוזיקה נטו לבדוק מה חדש ולהעמיד עצמי בפני אתגר גדול. אני קונה עכשיו הרבה פחות דיסקים וספרים. אני בקושי קונה בגדים. אני דוחה את הגיחה לעזריאלי בכל יום מחדש.

אני לא מוותרת על לאכול בחוץ בהפסקת הצהריים. אני נהנית מהיכולת של הגוף שלי לעכל סושי ללא בעיות כרגע.

אני לא מתגעגעת לאוכל של אמא שלי ולא מצליחה לחשוב על סיבות טובות לנסוע להורים מחרתיים. בחיים הנוכחיים שלי אני מוותרת על קינוחים בקלות, אבל לא על שוקולד יומיומי.

השכנה ממול דפקה על הדלת עכשיו. מסתבר שמי  שגר איתה היה שותף ולא בנזוג והוא כבר לא שם. עכשיו יש לה שותפה. מה שהיא חיפשה היה מטען לנוקיה אבל אין לנו משהו מתאים. גם הטלפון השני שלה בדיוק התקלקל. היא ראתה שמונח פה דיסק 'האנטומיה' ומסתבר שידיד שלה שיחק בעונה הקודמת! וגם בספין אוף שבמקרה קניתי בדיוק עכשיו ועוד לא יצא לי לראות. השאלתי לה והיא נורא שמחה. אם אין לה טלפון, לפחות שיהיו לה קצת אנשים יפים על המסך.

הסרט הפסיק מעצמו בקטע של "בשישי לשישי..." הצעקני. אני חושבת שלראות עכשיו עוד פרק של 'נשות התיישים' יהיה אידיאלי, השאלה אם לפני או אחרי הכלים, או במקומם... נראה שאספיק גם וגם אז אתחיל מהחלק היותר כיפי.

יום שבת, יום כביסה

 
שקית הכביסה הלכה והתמלאה. שקית ענקית, שקופה, חזקה. שקית שיכולה להחזיק סרוויס או שני סירים גדולים. עבר יותר מחודש מאז הכביסה האחרונה. לפחות 30 זוגות תחתונים, אולי אפילו 40. בגדי חורף וקיץ כי זה מה שהיה פה בחודש האחרון. גרביים, גרביונים, חולצות, פיג'מות. מכונת כביסה מלאה. ללכת לאחותי עם השקית היבשה המלאה, למלא את המכונה ולהפעיל. לא למצוא את המרכך ולוותר עליו.

לחזור הביתה לזמן פעולתה,לחזור אליה אחרי שעה וחצי, למלא את השקית בבגדים הרטובים, לסחוב, לתלות ביצירתיות, בשכבות, לפזר על הכיסא, להשתמש באותו מקל לכמה שיותר בגדים.

כשאין מכונת כביסה בבית, זה נהיה כזה סיפור. האופציה של הליכה לאחותי אמורה לחסוך ממני את סחיבת הבגדים אל ההורים או לשלוח איתם את הכביסה ולחכות לה במועד לא ידוע, בדר"כ נוחתת אצל אחותי ואני צריכה לאסוף ממנה.

ניסיתי לקראת סופ"ש הכביסה הנוכחי להשתמש במכונת אחותי הקטנה אבל היא ישר אמרה שהיא זה עתה תוקנה והבנתי שעדיף שלא אהיה הראשונה להשתמש בה אחרי התיקון.

מכונת כביסה עולה בערך כמו המצלמה שהייתי רוצה לקנות. שתהיה קצת יותר גדולה, חכמה, מורכבת, משוכללת מהמצלמה הנוכחית. שתגיב מהר יותר לכל לחיצה.

אני חולמת על ניו -יורק גם מתוך שינה. אבל זה כנראה יהיה רק בעוד הרבה זמן. אני חושקת בדי הרבה חפצים. מחשב נייד קטן, טלפון סלולארי חדש, מכשיר שמשמיע דיסקים, מכשיר שקורא דיסקים וצורב עבור המחשב הנוכחי. יש בי קצת רצון שהנייד הנוכחי יתקלקל כדי שתהיה סיבה להתחדש באחד עם קורא דיסקים וצורב. אבל לקוות שהמחשב יתקלקל זה ממש לא רעיון טוב. יש לי עליו כמה דברים שלא הייתי רוצה שיילכו לעזאזל. צריכה לגבות אותם באמת... באייטיונס יש לי כבר למעלה מ- 1300 שירים, הישג מדהים והיד עוד נטוייה.

אני לוקחת לעבודה דיסקים שצרובים עליהם כמה אלבומים, מעבירה אותם לדיסק און קי וממנו לאייטיונס. הדיסקים העבריים דורשים תרגום לאנגלית בדרך כלל. כל דיסק נכנס ל'פלייליסט' הרלבנטי לו ורובם דורשים פתיחת פלייליסט חדש. אפילו את ג'ון לנון אני לא יכולה לשים את הביטלס. כי אולי יתחשק לי לשמוע אותם ולא את הקריירה העצמאית שלו?

אתמול ושלשום הייתי בשתי הופעות. בחמישי רוקפור בבארבי. קראתי שהיה נהדר, נפלא, מושלם, לא הרגשתי ככה. עמדתי מאחורה, כל הזמן עברו עליי, התחככו בי, עישנו מכל צדדיי, לא יכולתי ליהנות, לא יכולתי לצלם, לא אהבתי את העיבודים לשירים. כל הקטעים האינסטרומנטליים המורחבים שיעממו אותי. שוב נשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת לבארבי. חזרתי מסריחה כמו מאפרה. דוחה. יצאתי לפני שנגמר. מיציתי. הכל כבר נשמע לי אותו הדבר. התעייפתי מלעמוד על הרגליים ולהצטופף ולהתחמק ממי שמעשן לידי. המבטים הרצחניים שלי לא הרגו אף אחד.

אתמול הייתי בהופעה של אורי מרק בתמונע, זו כבר הפעעם השלישית שאני רואה אותו בהופעה. הראשונה היתה באוזן בר בערב לכבוד עשן הזמן לפני שנה וקצת, השניה היתה כעבור שבועות אחדים באברקסס בחצות כרעש רקע. אז הוא לא דיבר, רק שר ולא הפריע כי היו המון סיגריות ורעש מסביב שהפריעו יותר ממנו.

אתמול הוא פתאום נתן מונולוגים וקריאות ביניים שהורידו לי ממנו. ואני אוהבת זמרים שמדברים בין השירים. אבל איכשהו להגיד לנו שעכשיו שהשמיים מתבהרים והראות טובה, בקרוב תפרוץ מלחמה, לא יודעת, נראה לי ממש-ממש לא מתאים. יש זמרים שעדיף שישתקו בין השירים. גם מההופעה הזו יצאתי לפני שנגמרה.

השבוע אני הולכת לעמיר לב בתמונע. אני די בטוחה שלא אצא מההופעה לפני שתיגמר אפילו שתתחיל בשעה בה אני כבר ישנה בדרך כלל. לא מבינה למה מתחילים הופעות כל כך מאוחר...

עמיר לב בזאפה

שלוש אחיות

ככה זה כשיש שלוש בנות ומעליהן אמא שבוחשת בקלחת משיעמום תהומי.
ביום שישי בערב הייתי אמורה להיות בייביסיטר על האחיינים כי אחותי וגיסי הלכו להצגה. בשישי אחר הצהריים, אחרי שלא עשינו כל תכנית לשישי בערב, כולל חגיגות יום האישה בחולון או בתמונע, היא מתקשרת אליי האם אכפת לי לוותר על המשמרת כי אחותנו הקטנה מתנדבת להחליף אותי במשימה, לשם שינוי. היא כמעט אף פעם לא מציעה הצעות קונקרטיות כאלה, רק כלליות. בסגנון - אם תצרכי, השנה אני מקווה שיהיה לי הרבה יותר זמן לבלות עם האחיינים המתוקים שלי.

לי לא היה אכפת לוותר על המשמרת ולעשות טובה לקטנה תוך כדי. אישרתי שאני מוותרת. הגדולה וידאה איתי שלא אכפת לי וכיוון שכולנו פולניות נזהרתי מאוד לא לומר שאשמח לוותר ובכיף וכו'. אמרתי שאין לי בעיה לשמור עליהם ואם הקטנה רוצה אז אין בעיה.

התחברתי לי בכיף שלי לאנטומיה של גריי, עונה חמישית עם תרגום לעברית. כיף חיים. שכחתי להתקשר להגיד שבת שלום להורים. אמא שלי התקשרה. שאלה מה קרה שלא הלכתי לבייביסיטר. אמרתי שנתבקשתי לוותר אז ויתרתי. היא אמרה שלכל אחת יש את הגירסה שלה לעניין. לא התעמקתי, לא היה לי אכפת.

היום אמי נפגשה עם הקטנה, אני לא יודעת מה נאמר שם אבל מיד אחרי הפגישה, מיד כשהתפנתה תוך שעה וחצי מכל משימות הצלות החיים שלה במשרד, התקשרה אליי הקטנה להתנצל!

מסתבר שהיא גם בשישי לא בדיוק התנדבה קונקרטית לשישי בערב והיו לה כמובן תכניות משל עצמה ללא אחיינים. היא הציעה כמו שתמיד היא מציעה להיות לעזר אבל לא התכוונה שאשכרה ישתמשו בה. הגדולה, אולי בתום לב ואולי בקלעפטיות לא אופיינית, החליטה לתפוס את ההצעה בביצים ולממשה.

הקטנה קיבלה אישור להיות שמרטפית, שעתיים גג לפני שעת הש', הוזנקה מפגישה חברית בנמל על אופניה, לביתה, לבית האחות, בלי להספיק לאכול אפילו!  מסתבר שהיא הבינה שלנו יש פתאום תכניות ולכן מזניקים אותה, למרות שלא ממש היתה פנויה. לא פנויה במאה אחוז.

עכשיו דיסקסנו את העניין מכל מיני זוויות ולא ממש הבנו מה עובר על הגדולה. האם כדאי לברר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטה או לתת לזה לשקוע? האם ייתכן שנסיבות הורמונליות כלשהן מביאות אותה לכדי היא ניסויים חברתיים באחיותיה? האם היא מנסה לסכסך או להשכין שלום?

לולא אמנו היקרה, לא היינו מודעות לכך שהיתה בעיה. אישו זו מילה מתאימה יותר מבעיה.

למחרת היינו אמורות להיפגש כולנו לארוחת צהריים משותפת באחד הבתים. באחת עשרה בערך היא סימסה לנו שהם נסעו לטיול והתכנית מבוטלת.

זהו בעניין הנ"ל.

ולעניינים אחרים, העדכונים השבועיים הקבועים.
מפנטזת על האנטומיה, לסיים את העונה החמישית בסופ"ש. דודה הערב. בגמילה משוקו בשקית. מנסה לא לאכול חפיסות שוקולד, אפילו לא פעם בשבוע וגם לא לקנות אייס ארומה או כל אייס אחר כתחליף לשוקו לשקית. עושה הליכות כמעט כל יום.

קוראת את 'הצד השלישי של הסיפור' של מריאן קיז (הוצ' מטר). ספר אירי. עדיין לא מתלהבת. ספרות נשית שצריך לקרוא באנגלית ואני קוראת בעברית. 600 עמודים בערך, מהספריה, משומש במצב לא משהו. קראתי כמאה בינתיים. אולי אתחיל במקומו את 'הביתה' של אסף ענברי (הוצ' ידיעות אחרונות).

הופעת השבוע - מחר- רוקפור, לא ראיתי אותם כבר שנים. נרגשת.

סרט השבוע- אין משהו בתכנון. אולי בסופ"ש...

מרגישה היום כאילו כבר חמישי. תחושת הקלה שכזו. הייתי אמורה לנסוע להורים ובסוף לא וזו חלק מההקלה הגדולה.

לא הולכת לעזריאלי בקרוב.
לא מחר בכל אופן.

קל לאהוב מרחוק

אני גרה מספיק קרוב אל העיר, לא חייבת ממש לגור בה. קל לי יותר לאהוב אותה בלי לשלם לה את הארנונה ולהתעצבן על השימושים שעושים בכסף. יותר פשוט לאהוב אותה בכל בוקר מחדש מאשר ללכת לישון איתה. שכר הדירה בגבעתיים יותר זול. לגור בגבעתיים עבורי כרגע זה קרוב למושב שאני יכולה לסבול.

בלילה שקט פה, בבוקר מפנים את הזבל בשעות נורמליות ולא לפנות בוקר, אין כמעט בכלל מסיבות, אחוז המעשנים ברחובות נמוך יחסית, הפשיעה כמעט אפסית. יש את עובד פה קרוב, אפשר למצוא סופר פתוח בשעות הערות שלי. אני כבר לא 'חיית הלילה שהייתי.

כבר לא חשוב לי להיות במרחק הליכה מהסינמטק כי הם כבר לא מדברים בשפה שלי. אני מסתדרת בלי סופר פארם 24 שעות כי אני יכולה להשתמש בו לפחות שלוש עמים ביום. בבוקר, בצהריים ואחרי העבודה.

לא חסר לי לשבת בבתי קפה כי הפסקתי לשתות קפה ונגמלתי אפילו מקפה ברד. כי נמאס לי לשלם על סלט חמישים שקלים ולהתבאס מהאיכות. אין למעשה שום דבר בעיר הגדולה שחסר לי, כל עוד אני במרחק 30-40 דקות הליכה ממנה, כל עוד אני נמצאת בה כל יום, שישה ימים בשבוע לפחות.

כבר לא חשוב לי להיקרא 'תל אביבית' או להתנהג ככזו. אני גם לא מרגישה 'גבעתיימית' או שייכת לכל עיר אחרת. עכשיו אני פה, מה יהיה בהמשך אני לא יודעת. אם ארוויח מתישהו (הרבה) יותר, לא אתנגד לחזור העירה. אבל לא אקרע את עצמי בשביל לגור בה.

ודבר אחרון שעולה לי עכשיו בראש, שני עניינים שהקשר ביניהם לא מובן מאליו, הקירבה לאחיינים פלוס הקלות היחסית בחיפוש החניה הם יתרונות של הפרבר הקרוב הזה. אם לא הייתי גרה קרוב לאחותי, הוריי היו באים אליי במיוחד במקום להתנחל אצלה ולחכות לי שם. הם היו מחפשים שעה חניה ומתעצבנים והביקור הלא נחמד היה הופך לעוד פחות נחמד.

מאז שעברתי לפה הם היו אצלי בדירה ארבע פעמים מקסימום ואצל אחותי לפחות חמישים פעם, אם לא מאה.
רווח נקי של כל הצדדים. אולי של אחותי הגדולה קצת פחות אבל לפחות הילדים נהנים שם מהביקור.

לפעמים השבוע עובר מהר

 
זה שבוע כזה שעוד רגע כבר נגמר בלי להרגיש ובלי להספיק משהו. הימים בעבודה עברו השבוע מהר, אם אפשר להתעלם ממחר. עבדתי על עדכון מצגת מעיקה עם גרפים וחישובים ובעוד היא פתוחה אצלי שלחתי לבוס שלי ולא הבנתי לאן נעלמו העדכונים שעשיתי. מעצבן. אחרי זה הוא קיבל את המצגת בפעם השניה ולא היה לו אף תיקון או הערה בונה וזה היה מאוד נחמד. הכנת מצגות לא כלולה בעבודה השוטפת שלי, רק לעיתים רחוקות.

אני די נהנית מזה, אולי מהצד היצירתי ואולי משינוי השגרה. עד היום אני זוכרת את סדנת הפאוור פוינט שקיבלנו בצבא.זה היה אחד הרגעים המהנים ביותר בשירות שלי. הכלי המרכזי שיצאתי איתו מהצבא הוא שימוש באופיס והתמקצעות בפריסל וסוליטייר. זה אמנם לא מה שהצבא ייעד לי בדיוק מלכתחילה אבל זה מה שיצא.

אני רציתי להיות פקמ"צית בחיל האוויר, הם שלחו אותי לקורס משעמם בממר"ם, כותבת לומדה, עם מדים ירוקים. זה לא הלך. יצאתי מזה. נכשלתי בבחינות. הגעתי לחיל האוויר. פקידה, אבל בחיל האוויר. ביחידה מיוחדת. שנה ותשע שמתוכם לפחות חודשיים עברו בקורס, טירונות, מעבר בין חילות... התרומה שלי למדינה מתאזנת עם התרומה שלה לי.


יום רביעי בערב. הערב הפנוי שלי. אחד משניים מדי שבוע. בדרך כלל אני עושה דברים מעניינים יותר, מחוץ לבית. היום כבר לא בא לי לצאת. אין הופעה מספיק שווה, לא בא לי סרט, לא בא לי כלום. עדכנתי את האייטיונס והאייפוד בעוד שירים ישראלים ותרגמתי אותם לאינגליש. ראיתי עוד פרק של נשות הטייסים. לא מוותרת על אף פרק, רצוי בשעת השידור בלייב. חיל האוויר. טייסים, טייסות, יפים יפות. כל כך לא קשור למציאות. נפלא.

גם על 'עונת החתונות' אני לא מוותרת. סדרת מופת. אבל אני כבר רואה את היום שאמצה את זה ויימאס לי.
הכל נמאס לי במוקדם או במאוחר. אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי אוכלת סלט בארומה. יוצא לי מהאזניים. משעמם נורא. גם סלט בהרכבה עצמית לא בא לי אפילו שכבר לפחות חודשיים לא עשיתי את זה. עכשיו אני אינטנסיבית עם רול סושי, משתדלת לגוון עם המילוי לפחות.

השבוע נשקלתי ואני שוב צריכה לחזור למשמעת שגרה. בגלל שאני מפגרת הייתי צריכה לאכול בשישבת גם קלאמרי מטוגן, גם שני מילקי נוגט, גם יותר מדי פתיתים וגם לטגן שניצלים ולאכול אותם. נמנעתי מאזני המן כמו שנמנעתי מסופגניות אבל אחרי השקילה כשראיתי שזה לא עזר, השלמתי פערים בצורה ממאיסה. ומאז יום ראשון בערב אני רק חושבת על מה אני יכולה לאכול וזה לא הרבה.