שקית הכביסה הלכה והתמלאה. שקית ענקית, שקופה, חזקה. שקית שיכולה להחזיק סרוויס או שני סירים גדולים. עבר יותר מחודש מאז הכביסה האחרונה. לפחות 30 זוגות תחתונים, אולי אפילו 40. בגדי חורף וקיץ כי זה מה שהיה פה בחודש האחרון. גרביים, גרביונים, חולצות, פיג'מות. מכונת כביסה מלאה. ללכת לאחותי עם השקית היבשה המלאה, למלא את המכונה ולהפעיל. לא למצוא את המרכך ולוותר עליו.
לחזור הביתה לזמן פעולתה,לחזור אליה אחרי שעה וחצי, למלא את השקית בבגדים הרטובים, לסחוב, לתלות ביצירתיות, בשכבות, לפזר על הכיסא, להשתמש באותו מקל לכמה שיותר בגדים.
כשאין מכונת כביסה בבית, זה נהיה כזה סיפור. האופציה של הליכה לאחותי אמורה לחסוך ממני את סחיבת הבגדים אל ההורים או לשלוח איתם את הכביסה ולחכות לה במועד לא ידוע, בדר"כ נוחתת אצל אחותי ואני צריכה לאסוף ממנה.
ניסיתי לקראת סופ"ש הכביסה הנוכחי להשתמש במכונת אחותי הקטנה אבל היא ישר אמרה שהיא זה עתה תוקנה והבנתי שעדיף שלא אהיה הראשונה להשתמש בה אחרי התיקון.
מכונת כביסה עולה בערך כמו המצלמה שהייתי רוצה לקנות. שתהיה קצת יותר גדולה, חכמה, מורכבת, משוכללת מהמצלמה הנוכחית. שתגיב מהר יותר לכל לחיצה.
אני חולמת על ניו -יורק גם מתוך שינה. אבל זה כנראה יהיה רק בעוד הרבה זמן. אני חושקת בדי הרבה חפצים. מחשב נייד קטן, טלפון סלולארי חדש, מכשיר שמשמיע דיסקים, מכשיר שקורא דיסקים וצורב עבור המחשב הנוכחי. יש בי קצת רצון שהנייד הנוכחי יתקלקל כדי שתהיה סיבה להתחדש באחד עם קורא דיסקים וצורב. אבל לקוות שהמחשב יתקלקל זה ממש לא רעיון טוב. יש לי עליו כמה דברים שלא הייתי רוצה שיילכו לעזאזל. צריכה לגבות אותם באמת... באייטיונס יש לי כבר למעלה מ- 1300 שירים, הישג מדהים והיד עוד נטוייה.
אני לוקחת לעבודה דיסקים שצרובים עליהם כמה אלבומים, מעבירה אותם לדיסק און קי וממנו לאייטיונס. הדיסקים העבריים דורשים תרגום לאנגלית בדרך כלל. כל דיסק נכנס ל'פלייליסט' הרלבנטי לו ורובם דורשים פתיחת פלייליסט חדש. אפילו את ג'ון לנון אני לא יכולה לשים את הביטלס. כי אולי יתחשק לי לשמוע אותם ולא את הקריירה העצמאית שלו?
אתמול ושלשום הייתי בשתי הופעות. בחמישי רוקפור בבארבי. קראתי שהיה נהדר, נפלא, מושלם, לא הרגשתי ככה. עמדתי מאחורה, כל הזמן עברו עליי, התחככו בי, עישנו מכל צדדיי, לא יכולתי ליהנות, לא יכולתי לצלם, לא אהבתי את העיבודים לשירים. כל הקטעים האינסטרומנטליים המורחבים שיעממו אותי. שוב נשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת לבארבי. חזרתי מסריחה כמו מאפרה. דוחה. יצאתי לפני שנגמר. מיציתי. הכל כבר נשמע לי אותו הדבר. התעייפתי מלעמוד על הרגליים ולהצטופף ולהתחמק ממי שמעשן לידי. המבטים הרצחניים שלי לא הרגו אף אחד.
אתמול הייתי בהופעה של אורי מרק בתמונע, זו כבר הפעעם השלישית שאני רואה אותו בהופעה. הראשונה היתה באוזן בר בערב לכבוד עשן הזמן לפני שנה וקצת, השניה היתה כעבור שבועות אחדים באברקסס בחצות כרעש רקע. אז הוא לא דיבר, רק שר ולא הפריע כי היו המון סיגריות ורעש מסביב שהפריעו יותר ממנו.
אתמול הוא פתאום נתן מונולוגים וקריאות ביניים שהורידו לי ממנו. ואני אוהבת זמרים שמדברים בין השירים. אבל איכשהו להגיד לנו שעכשיו שהשמיים מתבהרים והראות טובה, בקרוב תפרוץ מלחמה, לא יודעת, נראה לי ממש-ממש לא מתאים. יש זמרים שעדיף שישתקו בין השירים. גם מההופעה הזו יצאתי לפני שנגמרה.
השבוע אני הולכת לעמיר לב בתמונע. אני די בטוחה שלא אצא מההופעה לפני שתיגמר אפילו שתתחיל בשעה בה אני כבר ישנה בדרך כלל. לא מבינה למה מתחילים הופעות כל כך מאוחר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה