אני לבד היום, בלי הבנזוג. היו לי תכניות לבוקר, דברים שרצוי לעשות, לא מעיקים מדי, לא קריטיים. ויתרתי על כולם. היה קושי להתחיל את הבוקר בפעילות וביעילות. נשארתי בבית, לפחות החלפתי את הפיג'מה בג'ינס וחולצה סתמית שהיתה מקופלת לא מסודרת בארון ובמקום לקפלה מחדש העדפתי פשוט לשים אותה על עצמי, רק כדי שלא יהיה לי קר.
עדכנתי שירים חדשים באייפוד הכבר לא חדש שאיני מנצלת את מרבית המקום הפנוי. פתאום סימוס מחברה שמזמן לא ראיתי וכבר התחלתי להתגעגע. הצעה להיפגש במיידי. מיד עניתי בחיוב. סיימתי את העדכונים ההכרחיים, נעלתי נעלי ספורט ויצאתי לדרך ברבאק. גמאתי את המרחק בזמן קצר מהרגיל והגעתי לפארק, לגן השעשועים. הבת שלה כל-כך מתוקה. בת שנה ושלושת רבעי. בנאדם קטן.
היה יום כל-כך יפה, השמש היתה מלטפת ונעימה עד מאוד. אידיאלי ליום שישי. הקניון היה עמוס אנשים ולא מחבק. מהר מאוד ויתרנו על התענוג וחזרנו אל החוץ, אל האוויר והשמש.
חזרתי הביתה לכמה שעות לבד, לשם שינוי. בדרך כלל אני מבלה את ימי שישי ביחד. קשה לי לשחזר איך השיגרה שלנו נראית כי בכל שישי יש משהו אחר. פעם הלוויה, פעם אזכרה, פעם תל אביב, פעם גבעתיים, שוטטות בעיר או סרט, ארוחה בחוץ.
בשבילו שישי בצהריים זה לישון, עבורי זה לרוב בזבוז זמן. שישי אחה"צ זה הזמן החביב עליי מכל. השקט הזה מסביב, הידיעה הברורה והחד משמעית שמחר חופש. היכולת להדחיק את השבוע הבא מגיעה לשיאה בשישי. אני משלימה צפיה בסדרות וסרטים במחשב כשהוא ישן. לפעמים אני מצטרפת אליו כדי להעיר אותו ונרדמת. קל להיזכר כמה כיף לישון בצהריים. קל לישון כשלא חשים שמפסידים משהו.
