בכיתה ח' רבקה ישבה לידי בשיעורי מתמטיקה. התכתבנו, התלחששנו וצחקקנו המון. אני הייתי מאוהבת במישהו שלמד איתנו בהקבצה וכל הזמן הסתכלתי אחורה לבהות בו עוד קצת. מתמטיקה היתה כבר אז די משעממת בעיני. היה כיף להיות בכיתה ח'. שטוחה עם צמה בלונדינית, משקפיים רק כשרחוקה מהלוח, אוספת את אלבומי החיפושית בקסטות וסטוקרית בהתהוות בלי לדעת מה זה כמובן.
בכיתה ט' הגענו לאותו תיכון אך לא למדנו ביחד. התחברתי עם שירלי שלמדה איתי באותה כיתה והיינו המון שעות ביחד. את תל אביב תמיד אהבתי אבל עם שירלי התקרבתי אליה יותר. אם הוריי לקחו אותנו לעיר הגדולה רק בפורים ובפסח, אמא של שירלי היתה קופצת במוצ"ש לדיזינגוף סנטר לכמה שעות בלי לעשות מזה סיפור גדול. היינו מצטרפות אליה, מתפצלות ממנה שם ומתאחדות בשעה המסוכמת מראש.
בחופשים מבית הספר היינו נוסעות מהבוקר עד הערב לחרוש את העיר. קונות ביחד כרטיסית נוער אחת ומנצלות אותה עד הסוף. מבזבזות את כל הכסף שהבאנו איתנו עד השקל האחרון. משוק הפשפשים לדיזנגוף סנטר, לקניון איילון, לתחנה מרכזית ישנה והביתה. היינו החברות הכי טובות וזו היתה הפעם הראשונה שהיתה לי חברה הכי טובה אמיתית.
בכיתה י' היא התאהבה בבחור והוא נהיה "החברה הכי טובה" שלה. נזרקתי לטובת בחור אידיוט. זו היתה מכה כואבת אבל התגברתי והתחברתי עם ריקי. שירלי נהייתה חברה של רבקה. לא חשתי נבגדת מעריקתה של רבקה ל"מחנה" שירלי. בכיתה יא ארבעתנו למדנו ביחד ערבית מוגברת. ריקי, רבקה, שירלי ואני. ריקי ואני היינו חברות טובות אבל לא נתתי את אמוני בה אחרי כמה בגידות קטנות. לא יכולתי לסמוך עליה שסודותיי יהיו שמורים עמה.
עברו חמש עשרה שנה מאז שסיימנו את התיכון ונפרדנו דרכינו. נפגשתי עם שירלי פעם אחת באופן יזום בזמן הצבא. אחר-כך לא חידשנו את הקשר. עם ריקי שמרתי על קשר שהתרופף בטבעיות כשעברתי למרכז והיא נשארה בעיר. היא נשארה עם אותו חבר מאז כיתה י', אני יצאתי למתקפת דייטים אקראיים. 'שְנות הַכֵּן'. היא התחתנה כשכבר לא היינו בקשר וזכיתי לא לקבל הזמנה. בטוח הייתי מבריזה. יצא לנו להיפגש פעמים אחדות במקרה. תמיד לקחתי את הטלפון ואמרתי שאתקשר כשאהיה בעיר.
זה מעולם לא קרה. לא חשבתי שתרצה להיפגש בספונטניות וגם לא ממש היה לי כח אליה. לא בא לי לספר לה על חיי. כנשואה וכאמא לא חשבתי שיהיה לי נוח לדבר איתה על "הסדום והעמורה" של העיר הגדולה ואני בתוכה.
גם שירלי התחתנה ויש לה כיום לפחות שני ילדים. כשאביה נפטר ויתרתי על הזדמנות לומר שלום. קורות חייה הגיעו אליי במקרה בעבודתי הקודמת. לא חשבתי לקחת את הטלפון או המייל וליצור קשר. עברו יותר מדי שנים ואנחנו אנשים שונים כל-כך.
רבקה גרה בגבעתיים. גם היא התחתנה לפני ה-מ-ו-ן שנים אבל לפחות לא התרבתה. יצא לי לפגוש אותה כמה פעמים במהלך השנים בעיקר באוטובוסים ומוניות. גם ממנה לקחתי את הטלפון לפחות פעמיים והבטחתי להתקשר. זה מעולם לא קרה. אבל המספר עדיין שמור אצלי. מעניין אם אקטואלי להיום.
ביום רביעי האחרון ראיתי אותה בנמל עם בעלה. היא לא ראתה אותי, העלמתי את עצמי מהשטח במיומנות. היום ראיתי אותה שוב, הפעם פנים מול פנים. לא היה שום סיכוי להתחמק וגם פחות היה חשוב לי. היא היתה לבד ואני לא הייתי עם אמי היקרה ואחייני. עדיין בגבעתיים, עדיין לא אמא. כבר לא מציעה שניפגש. עכשיו בא לי. אני רוצה לדבר איתה. להעלות זכרונות מהימים ההם. לשאול האם שמעה על ריקי. לחלוק חוויות אקטואליות. בת 32 ללא ילדים. האם תתחמק או תסכים? האם יש לה חברות? האם היא רוצה לחלוק?
שמתי לי תזכורת למחר בבוקר להתקשר לפני שאדחה את זה לנצח. גם עם לילך ונגה אני חייבת ליצור קשר. גם איתן נפגשתי במקרה ואמרנו שנקבע פגישה. לא כי נגמרות לי החברות. כי חברות ישנות וטובות זה נכס. איתן לא רבתי, בהן לא איבדתי את אמוני, אני צריכה להשקיע יותר.
אני שואלת את עצמי לעיתים קרובות שאלות של "דלתות מסתובבות". מה היה קורה אם למשל הייתי נשארת בקשר עם ריקי. יש לי רגשי אשם שלא התעניינתי בשלומה. לא שהייתי יכולה להציל אותה אבל אולי לחזק, לעודד, לתמוך ברגעים הקשים. הנחתי שהיא תמיד תהיה שם, שאוכל לחדש את הקשר איתה מתי שיבוא לי. אבל לפעמים פשוט מאוחר מדי. לא ידעתי שהיא חולה בכלל וגם עכשיו כשהיא איננה אני לא שומרת על קשר עם משפחתה. אני לא מנסה להכיר את בנותיה ומתאמצת להדחיק את קיומה והעדרה מתודעתי.
אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר בכזו קלות על חברות. לוותר קצת על האגו והגאווה, להדחיק את החשש מדחיה ולנסות, פשוט לנסות. לפני כמה חודשים היה לי מערך חברות גדול והייתי מרוצה. אני צריכה להחזיר את הבנות הטובות לחיי.
שם הפוסט הזה נלקח משלמה ארצי. הוציאו עכשיו כמה מאלבומיו העתיקים מחדש. בדיסק הזה שאני מאזינה לו עכשיו יש שירים טובים, חלקם שירי משוררים נהדרים. בהתחלה חשבתי לקרוא לפוסט - 'דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד' בהקשר של החברות אבל במחשבה שניה נראה לי ממש לא מתאים. יש כל כך הרבה קווים שעוברים בין שתי חברות, ישרים ועקומים.
