אני גרה מספיק קרוב אל העיר, לא חייבת ממש לגור בה. קל לי יותר לאהוב אותה בלי לשלם לה את הארנונה ולהתעצבן על השימושים שעושים בכסף. יותר פשוט לאהוב אותה בכל בוקר מחדש מאשר ללכת לישון איתה. שכר הדירה בגבעתיים יותר זול. לגור בגבעתיים עבורי כרגע זה קרוב למושב שאני יכולה לסבול.
בלילה שקט פה, בבוקר מפנים את הזבל בשעות נורמליות ולא לפנות בוקר, אין כמעט בכלל מסיבות, אחוז המעשנים ברחובות נמוך יחסית, הפשיעה כמעט אפסית. יש את עובד פה קרוב, אפשר למצוא סופר פתוח בשעות הערות שלי. אני כבר לא 'חיית הלילה שהייתי.
כבר לא חשוב לי להיות במרחק הליכה מהסינמטק כי הם כבר לא מדברים בשפה שלי. אני מסתדרת בלי סופר פארם 24 שעות כי אני יכולה להשתמש בו לפחות שלוש עמים ביום. בבוקר, בצהריים ואחרי העבודה.
לא חסר לי לשבת בבתי קפה כי הפסקתי לשתות קפה ונגמלתי אפילו מקפה ברד. כי נמאס לי לשלם על סלט חמישים שקלים ולהתבאס מהאיכות. אין למעשה שום דבר בעיר הגדולה שחסר לי, כל עוד אני במרחק 30-40 דקות הליכה ממנה, כל עוד אני נמצאת בה כל יום, שישה ימים בשבוע לפחות.
כבר לא חשוב לי להיקרא 'תל אביבית' או להתנהג ככזו. אני גם לא מרגישה 'גבעתיימית' או שייכת לכל עיר אחרת. עכשיו אני פה, מה יהיה בהמשך אני לא יודעת. אם ארוויח מתישהו (הרבה) יותר, לא אתנגד לחזור העירה. אבל לא אקרע את עצמי בשביל לגור בה.
ודבר אחרון שעולה לי עכשיו בראש, שני עניינים שהקשר ביניהם לא מובן מאליו, הקירבה לאחיינים פלוס הקלות היחסית בחיפוש החניה הם יתרונות של הפרבר הקרוב הזה. אם לא הייתי גרה קרוב לאחותי, הוריי היו באים אליי במיוחד במקום להתנחל אצלה ולחכות לי שם. הם היו מחפשים שעה חניה ומתעצבנים והביקור הלא נחמד היה הופך לעוד פחות נחמד.
מאז שעברתי לפה הם היו אצלי בדירה ארבע פעמים מקסימום ואצל אחותי לפחות חמישים פעם, אם לא מאה.
רווח נקי של כל הצדדים. אולי של אחותי הגדולה קצת פחות אבל לפחות הילדים נהנים שם מהביקור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה