לא יצא לי לכתוב לאחרונה ואיכשהו עברו הימים ולא התפנתה השעה המתאימה. אין לי שגרת כתיבה בבלוג, בדרך כלל כשמתפנה לי הרבה זמן לבד בשקט אני מגיעה גם לכתיבה, יחד עם עוד דברים. לא תמיד בוער לי לפרוק את שבוער על סדר היום ויכולים לעבור כמה ימים ארוכים בלי עדכונים.
בימים אלה אני מנצלת כל דקה פנויה לקריאת הספר - ואז הגענו לסוף מאת ג'ושוע פרייס בהוצאת עם עובד. בגבו כתוב שהוא מצחיק אבל אותי הוא לא. הוא כן מעניין ומסקרן. אני נמצאת כרגע בתקופת 'תולעת ספרים' ואני מנצלת אותה כל עוד היא מתקיימת. יש לי תקופות כאלה בהן אני קוראת הרבה וברצף ותקופות בהן בקושי ספר בשבוע עובר לי במערכת.
הספרים שלי בדירה מסודרים יותר מאי פעם וקל לי לראות מה עוד לא קראתי ולשנן לעצמי להפסיק לקנות ספרים ויהי מה. הספר האחרון שקניתי היה "תלחצי" שעליו מבוסס הסרט /פרשס' שיגיע בקרוב ל'לב'. קראתי אותו תוך שעות ספורות ועכשיו אני מחפשת מה לעשות איתו. הוא לא מהספרים שאני חייבת לשמור על מדפיי. לא שהוא לא טוב אבל אין לו שום משמעות עבורי. לא נקשרתי, לא הזדהיתי, לא התרגשתי באופן מיוחד. אין לו שום נגיעה לחיי.
אני לא יודעת מה יהיה הספר הבא שאקרא, מיד כשאסיים את הספר הנוכחי. זה משהו לחשוב עליו, כמו על הארוחה הבאה או המסעדה הבאה.
לפחות אני יודעת מהי ההופעה הבאה שאראה - נועם רותם. לציפיה הקבועה לסופ"ש מתווספת הציפיה להופעה. ובשבוע הבא רונה קינן מגיעה ללבונטין 7. דברים לחכות להם.
יש תמיד את העניין הזה של החגים שמבאס להיות בהם לבד כמו חג האהבה, וולנטיינס דיי, (ראש השנה, פסח), ערב ראש השנה הלועזי, אבל לרוב כשיש לי עם מי להיות בחגים האלה אני מעדיפה להישאר איתו בבית ולא לצאת כי אלה ימים מגעילים לצאת בהם. המסעדות דופקות תפריטים מופלצים, הרחובות מלאים ב(צעירים) מתלהבים, אין סיכוי למצוא חניה, אם רוצים ללכת לסרט צריך להזמין כרטיסים מראש כי האולם יהיה כנראה מלא בעוד זוגות או אנשים משעממים.
הכי טוב בבית. לפעמים. בעיקר כשכולם יוצאים כי צריך או חייבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה